- misrad haachim
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
אז הנה חמישה יינות ישראליים שמחזיקים יפה את הסתיו, כל אחד עם סיפור ואופי אחר, מהצפון ועד העמק, מהכרם לשולחן.
ראש חץ - קברנה
אורי חץ, הקואופ הצפוני לייצור יין. למרות השם “קברנה” שמופיע לפעמים במדבקות ובחנויות, היין הזה בפועל בנוי כבלנד ים־תיכוני: מורבדרה, גרנאש, סנסו וסירה, תסיסה ספונטנית והתיישנות של בערך שנה בעץ. הכרם יושב באזור ראש חץ ליד תל פארס—אדמות קרות יחסית ונוף פתוח. התוצאה: אדום רזה־אלגנטי, עם תבלין עדין ואיזון נעים שמרגיש מדויק לערב קריר ראשון בעונה.
משם לכרם שבו אדום של שְבו. יקב שמדבר שקט, מינון, וחיבור עמוק לכרם. זה בלנד שמרגיש כמו צליל נמוך וטוב: סירה, גרנאש, מורבדרה וברברה, עם כשנה של עץ אלון. באף יש פרי אדום ותבלינים; בפה גוף בינוני־מלא, טאנינים רכים וחמיצות שמחזיקה את הכל יחד. זה יין של קדירה, של ירקות שורש ותימין, של “למזוג עוד קצת ולשבת”.
בארי d’or – מרלו/קברנה מגיע מעוטף עזה ומוקדש לבן הקיבוץ דרור אור שנרצח ונחטף ולאשתו יונת אור שנרצחה גם היא ב-7.10. בלנד מלא־גוף יותר, עם פרי שחור, נגיעה של עץ ותבלינים חמים; מהדורות קטנות שמרגישות יד־אדם ודיוק. הוא יושב נהדר ליד תבשילי בשר ארוכים או גבינות קשות בערב מאוחר של שישי.
ליברו - גראנש מבית המלאכה של ליברו, אף הוא מבוקבק בקואופ הצפוני.
כאן הגישה היא קלה ומדויקת: כש־9 חודשים בחבית ועוד כ־6 בבקבוק, ארומות דובדבן־תות־אוכמניות, טאנין עדין וחמיצות שמרעננת את הפרי. זה אדום של הסתיו העירוני: ערב במרפסת, פסטה עגבניות, וכוס שמתרוקנת מהר מדי. מאחורי הפרויקט עומד בועז מזרחי־אדם, עשייה עצמאית ארטיזנלית בעלת חוש למידתיות.
דוק סירה אף הוא של הקואופ צפוני. יש פה סירה שהיא קצת יותר ים־תיכונית ופחות “שואו”: תבלין, פלפל שחור עדין, פרי כהה שלא משתלט. יין שיושב בול עם נתח על מחבת ברזל, או ירקות בתנור עם שום ושמן טוב. מעבר לטעם, היין הוא סיפור של עשייה קהילתית, מודל של יקב שיתופי ראשון מסוגו בארץ.
מה משותף לכולם? קודם כל הם יינות בוטיק ישראלים. נעשים באהבה ובתחושת שליחות. הסתיו הישראלי הוא לא עונה סימטרית; הוא קצר, מבלבל, יפהפה. היינות האלה עובדים איתו, לא נגדו: קצת חום, קצת רוח, הרבה לב. לחיים.
