נדמה שיש מי שמנסים, לא פעם בהצלחה, להדגיש את מה שמפריד בינינו – במקום לחזק את מה שמאחד. אבל כשאנשים באמת פוגשים אנשים – משהו משתנה. מתחת לפני השטח, מתגלה עד כמה אנחנו דומים. דתיים, חילונים, תל אביביות, ירושלמיות – גדלנו על אותם ערכים של צדק, חמלה, כבוד הדדי וערבות. גדלנו על “ואהבת לרעך כמוך”. אלה לא רק מילים – זו דרך חיים. זה החזון המשותף שלנו לחיים כאן.

בשנה זו בחרנו לציין את יום כיפור באחים באופן מיוחד. המסעדה אמנם הייתה סגורה, אך השערים נותרו פתוחים. אירחנו אצלנו קבוצה מירושלים – דתיים שומרי מצוות – שיזמו והגיעו אלינו ביום הכי קדוש בשנה פשוט כדי להיות. להיות איתנו. הקמנו במסעדה מרחבי תפילה, לצד סבבי הרצאות וכיתות אמן של חברים ואנשים מוכשרים ויוצאי דופן (יוסי מרשק, רותי רוסו, יניב ביטון, רתם איזק, מיכאל מושונוב, יובל אביבי, כנרת רוזנבלום ועוד רבים אחרים) שבאו להרבות ידע רלבנטי לימים לא פשוטים כמו אלו. יחד נוצר, במהירות ובחמימות מרחב ישראלי, שקט ומכיל. מקום שבו כל אחד יכל לא רק למצוא את עצמו – בלי שיפוט, בלי רעש, רק נוכחות וגם למצוא אחרים כמוהו, כאלו שפעם היו בצד האחר. 

בכיפור הזה נוצר מרחב שבו אפשר להקשיב.

להיפגש.

להיות יחד.

צילום: נדב יהלומי

ביום שבו העיר עוצרת ונעטפת בדממה יוצאת דופן, ניסנו למלא את השקט הזה במשמעות. בתקווה. כי עבורנו התקווה היא לא סתם סיסמה. היא התחלה והתימה המרכזית של הסיפור שלנו כאונמה וכחברה – והסיפור הזה, שלנו, עוד לא נגמר. כישראלים שאכפת להם, זו האחריות שלנו להמשיך לכתוב אותו. להחזיר את האמון, לראות שוב את האדם שמולנו – לא רק את הדעה שלו או את המחנה שלו.