- 8 בפבר׳
- זמן קריאה 1 דקות
קשה להסביר עד כמה מתי היה חד־פעמי. מוזיקאי בחסד עליון, מולטי־אינסטרומנטליסט, מלחין מעולמות אחרים, מפיק עם גוף עבודה כמעט בלתי נתפס, וזמר עם קול שקט, מדויק וחולמני. גאון. וגם מצחיק, תמיד עם פוקר פייס כזה שמסתיר ים של עומק.
במשך יותר מחמישה עשורים הוא כתב, הלחין, עיבד והפיק מאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל. שירים שאי אפשר לדמיין את התרבות הישראלית שלנו בלעדיהם. הלחנים המפותלים והחכמים שלו עטפו את המילים של גדולי הפזמונאים כמו אהוד מנור ויהונתן גפן, והעניקו פרשנות חדשה גם לשירה העברית של זך, אבידן ועמיחי.
הוא היה בכל מקום: בין בלדות שמפרקות לב למקצבים ברזילאים שמרימים חיוך, בין רוק מתקדם ופסיכדלי לגרוב שמזיז את הגוף. מתי כספי נמצא בכל פינה באוזן הישראלית – ונטוע עמוק בלב.
לא היה חג בלי שיר של מתי.
לא הייתה שמחה בלי שורה מטקסט שלו.
לא היה יום זיכרון בלי מנגינה שלו.
וגם ביום רגיל לגמרי – תמיד פתאום עולה איזה פזמון, ומיד מבינים שהוא כבר חלק מהחיים שלך.
אם היה צריך לבחור שיר אחד, אפילו שזה כמעט בלתי אפשרי, אנחנו חוזרים ל״לא ידעתי שתלכי ממני״. שיר שבקונטקסט של היום הוא סוג של נבואה.
שיתוף פעולה מושלם בין אהוד מנור למתי. קלאסיקה על־זמנית. פסקול של מקום ושל תקופה ושל אנשים.
יהי זכרו ברוך.
ואיזה מזל היה לנו שהוא היה כאן.
